פסק-דין בתיק ע"פ 22218-06-10

השופטת ורדה וירט-ליבנה

1.         עניינו של הערעור שבפנינו הינו על גובה הקנס שהושת על המערער בבית הדין האזורי בבאר שבע (השופט משה טווינה; תיקים פ. 1561/08; פ. 1688/08 ותיק פ. 1367/08).

2.         הרקע לערעור

א.        כנגד המערער הוגשו שלושה כתבי אישום בגין העסקת עובדים שלא כדין, עבירה על פי סעיפים 2(א)(1) ו-2(א)(2) לחוק עובדים זרים, התשנ"א-1991, ובסך הכל מתייחסים האישומים להעסקת שמונה עובדים זרים שלא כדין.

ב.         בישיבה שהתקיימה בבית הדין האזורי הודה המערער בעובדות ובפרטי העבירות בכתבי האישום והורשע על פי הודאתו.

ג.         מיד לאחר הרשעתו ובאותה ישיבה הצדדים טענו לעונש שיש להטיל על המערער.

בא כוח המדינה טען כי מדובר בעבירה חמורה ואין להסתפק בקנס סמלי או נמוך מבלי שקיימים נימוקים מיוחדים לכך, אלא יש להטיל על המערער קנס כבד אשר ירתיע אותו מלעבור עבירה דומה. עם זאת, טען בא כוח המדינה כי יש לזקוף לזכותו של המערער כי בחר להודות בעובדות שבכתב האישום וחסך מזמנו של בית הדין. בא כוח המדינה ביקש להשית על המערער קנס בשיעור של 50% מגובה הקנס המירבי ביחס לכל עובד וכן ביקש לחייב את המערער לחתום על כתב התחייבות כספית להימנע מלעבור את העבירות בהן הורשע.

ד.         המערער ביקש להקל בעונשו וטען כי הוא בטוח בצדקתו, אולם מאחר וההליך נמשך זמן רב ולאור המצב הכלכלי שאיננו טוב, לא היה באפשרותו לפנות לעורך דין והוא נאלץ להודות בעבירות כדי לסיים את העניין. המערער הדגיש במיוחד את קשייו הכלכליים, את החובות שהוא חב בהם ואת מחויבותו לפרנס את משפחתו ואת אימו המבוגרת והחולנית.

ה.        בית הדין האזורי, לאחר ששקל את טענות הצדדים לחומרא ולקולא, גזר על המערער 10% משיעור הקנס המירבי ובסך הכל 80,000 ש"ח שישולמו ב-40 תשלומים חודשיים שווים ורצופים, וחייבו לחתום על התחייבות בסך 104,100 שלא יעבור על העבירות נשוא כתבי האישום בהם הורשע במשך שלוש שנים מיום מתן גזר הדין.

            על כך הגיש המערער את הערעור שבפנינו.

3.         המערער טען בערעור שבפנינו, באמצעות באת כוחו, כי הוא הוטעה על ידי בא כוח המדינה בכך שלדבריו בא כוח המדינה התחייב בפניו כי אם יודה בעבירות, הקנס שיושת עליו יהא בסך של 1000 ש"ח לכל עובד. המערער האמין לו ורק בשל כך הודה. באת כוח המערער טענה גם לגופה של ההרשעה וטענה כי המערער לא ביצע את העבירות המיוחסות לו.

באת כוח המדינה השיבה לכך, כי אין ממש בטענות אלה וכי מדובר בהכפשה בוטה של בא כוח המדינה, המכחיש זאת מכל וכל.

לדבריה, הדברים הכתובים בפרוטוקול בית הדין מעידים על כך שלא הייתה כל התחייבות כלפי המערער, כמוצג על ידו. עוד היא טענה כי אין לקבל את טענות המערער לגבי החזרה מהודיה, מאחר ולא נפל כל פגם ברצונו החופשי להודות באישומים כנגדו.

            נציין, כי באת כוח המדינה צירפה תצהירים של עורכי הדין שייצגו את המדינה בבית הדין האזורי, המכחישים בכל תוקף את הטענות כנגדם.

4.         דיון והכרעה

א.        בדיון בפנינו חזרו המערער ובאת כוחו על הטענות שבערעור וביקשו כי ההרשעה תבוטל ויתאפשר למערער להוכיח את חפותו.

ב.         באת כוח המדינה טענה, כי כל הטענות הן שקריות וכי אין מקום במקרה זה לאפשר למערער לחזור בו מהודאתו.

ג.         לאחר שבחנו את טענות הצדדים, הננו סבורים כי דין הערעור להידחות וכי אין לקבל את טענות המערער כי הוטעה על ידי בא כוח המדינה בבית הדין האזורי. ובמה דברים אמורים?

            מקריאת פרוטוקול הדיון שהתקיים בבית הדין האזורי עולה כי בא כוח המדינה טען לגופו של עניין ואף ביקש להשית על המערער קנס בגובה של 50% מהקנס המקסימאלי. המערער נכח באולם, שמע את דבריו ולא מחה על כך בטיעוניו בבית הדין האזורי. המערער השיב לגופו של עניין, טען את טענותיו על מנת להקל בעונשו ואין זה סביר שאם אכן הייתה התחייבות כזו לא היה מתייחס אליה בטענותיו.